העיר חברון ידועה כאחת מארבע 'ערי הקודש', מהחשובות שבערי 'היישוב הישן' בארץ
ישראל. לאורך השנים עמדה העיר חברון במוקדן של התרחשויות היסטוריות ובשל
כך זכתה למעמד מיוחד בעיני היישוב היהודי בארץ ובתפוצות. בראשית העת החדשה
ובמיוחד מן המחצית השנייה של המאה ה־,19 החל מעמדה לרדת, בעיקר בשל התפתחותו
של היישוב החדש בארץ. במרוצת השנים נשכחה אט אט 'עיר האבות', ואת מקומה תפשה
ההתיישבות החקלאית העובדת. בדומה לשאר ערי הקודש: צפת, טבריה ואף ירושלים,
זכתה חברון להתייחסות מועטה מצד מוסדות התנועה הציונית, בהשוואה להתיישבות
הכפרית־חקלאית החדשה במושבות ובקבוצות. מערכת היחסים בין היישוב הישן לתנועה
הציונית לא זכתה עדיין להתייחסות היסטוריוגרפית הולמת.
על כן יש כר נרחב למחקר בכל הנוגע לקשרים שבין מוסדות התנועה הציונית בארץ
לבין קהילות ערי הקודש, פעילותם של מנהיגי הקהילות היהודיות בערי הקודש וזיקתם
לפעילות הציונית. יש מקום לבדוק מה היו המניעים של הגופים הציוניים הרשמיים ושל
אישים מרכזיים במוסדות התנועה לפעילותם לקידום היישוב בערי הקודש.
כמקרה הבוחן במאמר זה תעמוד העיר חברון.
למרות היעדרותה היחסית של חברון מההיסטוריוגרפיה הציונית, ניתן להצביע על
מספר תחומים בהם הייתה קיימת מערכת יחסים בין התנועה הציונית ומוסדותיה בארץ
לבין העיר חברון והקהילה היהודית שבה מראשית המאה ה־20 ועד מאורעות .1929
אחת העדויות לכך היא מערכת קשרים בין בעלי תפקידים בתנועה הציונית לבין
הקהילה היהודית בחברון, שפעלו לפיתוח ההתיישבות העירונית והחקלאית בעיר
ובסביבתה, וכן בקשרים שיצרו נציגים מתוך הקהילה היהודית עם מוסדות התנועה מאז
ראשית פעילותה בארץ ועד לחורבן הקהילה במאורעות אב תרפ"ט.
לגבי הגדרת המונח 'פעילות ציונית', הרי שהגדרה זו נובעת מעצם הגדרת המושג
'ציונות' המכיל משמעויות רבות: ישוב הארץ, הפרחת השממה, פרודוקטיבזציה, מודרנה,
שפה עברית, עבודת אדמה, טיפוח מורשת העבר, לאומיות, עצמאות, הגנה, תחיה, חינוך
יהודי ועוד )מורג טלמון, ,1989 46-35(.
מבחינה זו, כל פעילות המרמזת על אחד מתחומים אלו ביישוב היהודי בחברון
תיחשב לצורך מחקר זה כפעילות ציונית. דווקא בעיר כמו חברון, מוותיקות היישוב
הישן ומהמרוחקות ביותר ממרכז הפעילות היישובית, יש חידוש בכל תופעה המרמזת על זיקה לאומית ציונית. המגמה היא לחשוף, עד כמה שניתן, את היקף 'הביטויים הציוניים'
המשתקפים מחיי הקהילה היהודית ומפעילות המנהיגות הציונית בעיר.
מספר גורמים השפיעו על מערכת היחסים שבין התנועה הציונית ליישוב היהודי
בחברון, ונראה שרובם ככולם נבעו ממיקומה הגאוגרפי של העיר וממרחקה מהעשייה
הציונית בארץ ישראל.
למרות קשיים אובייקטיבים אלו התקיימה מערכת יחסים מיוחדת בין התנועה
הציונית לבין היישוב היהודי בחברון.
כמו כן, דמויות מרכזיות בתנועה הציונית ביטאו בהזדמנויות שונות את המגמות
ואת האינטרסים של התנועה הציונית. התבטאויותיהם שילבו בין המדיניות הרשמית
של התנועה, אם הייתה כזו, לבין דעתם והשקפת עולמם האישית. בין השיטין נמצאות
התייחסויות להתיישבות בערי היישוב הישן ועתידה. ניתוח דבריהם והשקפת עולמם ביחס
להתיישבות בחברון מראה מעין שילוב של תפיסת עולם דתית והיסטורית בצד שאיפה
לאומית ופוליטית. אשר על כן, גם אם קשה לקבוע ולנסח את המדיניות הרשמית של
מוסדות התנועה הציונית כלפי חברון באותן שנים, עדיין ניתן להתרשם מהמגמה הכללית
של מנהיגות התנועה בתודעה ובפעילות מעשית בחברון.
התחומים בהם ניכרת מעורבות ציונית בעיר הם:
מסחר וכלכלה:
הקמת סניף של הבנק אנגלו פלשתינא בעיר בניהול מקומי
פיתוח המסחר של מלאכות מקומיות
התיישבות:
קשרים עם המשרד הארצישראלי
התעניינות ברכישת קרקעות ובהתיישבות חקלאית חדשה בעיר ובסביבתה
קשרים עם הוועדה החקלאית של ההסתדרות הציונית ועם הקרן הקיימת לישראל
חינוך וקהילה:
הקמת מוסדות חינוך חדשים בעיר על ידי המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית,
בצד מוסדות הקהילה הפועלים בה
קשרים של נציגי הקהילה עם המוסדות בנוגע למצב הקהילה בעיר ולמצב החינוך בה
רפואה:
הקמת מרפאה ובית חולים בחסות ההסתדרות המדיצינית הציונית "הדסה" והעסקת
רופאים, אחיות ורוקחים בתוך הקהילה
ביטחון:
המאורעות ב־1920 וב־1929 והשלכותיהן
ארגון ההגנה ופעילותו בעיר
קהילת חברון:
מעורבות מוסדות התנועה בניהול השוטף של ענייני העיר ושל הקהילה היהודית
הגופים הציוניים שליוו את היישוב בחברון לאורך השנים היו: ההסתדרות הציונית, המשרד
הארצישראלי, בנק אפ"ק, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומחלקותיה, ועד הצירים, ההנהלה הציונית ומחלקותיה, קרן קיימת לישראל, ועדי הסיוע, הסתדרות מדיצינית
הדסה והוועד הלאומי. מהדמויות הידועות בנוגע לקשר שלהן לחברון יש לציין את מנחם
אוסישקין, זלמן דויד לבונטין, קולונל פרידריך הרמן קיש, דוד ילין, יעקב טהון, יצחק ורחל
ינאית בן צבי ודוד בן גוריון.
מאחר שלא ניתן להקיף את מלוא הנושא במסגרת מאמר מצומצם זה, אמנה להלן
מספר תחומים ספציפיים ודוגמאות אחדות לקשרים בין המוסדות הציוניים לבין הקהילה
היהודית בחברון, היכולים ללמד ולשקף את המדיניות הציונית ביחס להתיישבות בחברון
עד מאורעות אוגוסט .1929

לקריאת המאמר המלא

על תרומתו ומרכזיותו של ארגון 'הדסה' בתחומי הרפואה והחינוך בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, אין עוררין. ארגון זה, שהורתו ולידתו בארצות הברית, ושעיקר פעילותו היה בארץ ישראל, היה אחד הגורמים החשובים והמשפיעים ביותר על מצבו של היישוב היהודי בארץ בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט. בשנים האחרונות אף זכה נושא זה למספר לא מבוטל של מחקרים שחשפו לראשונה את תולדות הארגון ואת פעילותו הענפה והמגוונת ביישובים היהודיים בארץ )לוי י', 2012; לוי נ', 1998;
שחורי־רובין ושורץ, 2003; קצבורג־יונמן, 2008(. יחד עם זאת, עדיין קיים כר נרחב למחקר ספציפי על תרומתו הייחודית של ארגון 'הדסה' ל'ערי הקודש' של 'היישוב הישן'. הפעילות הרפואית של הדסה הקיפה יישובים רבים הן בערים והן ביישוב הכפרי, ומלבד המניע ההומניטרי הבסיסי שאפה להשפיע גם על התחום החינוכי־ערכי מתוך מניע אידאולוגי ציוני. בערי היישוב הישן הייתה למגמות אלו השפעה מרחיקת לכת על מצבו של היישוב היהודי הן מבחינה רפואית־תברואתית והן מבחינה חברתית־מנטלית.

מטרת מחקר זה לחשוף את מערכת הקשרים שבין היישוב היהודי בחברון ובין ארגון 'הדסה' ושלוחותיו מסיומה של מלחמת העולם הראשונה ועד למרד הערבי. מסתבר כי
האופי הייחודי של העיר – היותה רחוקה ומנותקת ממרכזי העשייה הציונית ועיר מעורבת יהודית/ערבית ואופיה של הקהילה היהודית – קטנה וענייה מחד גיסא, אך מלוכדת ובעלת מודעות לאומית מאידך גיסא – כל אלה היוו אתגר של ממש בעבור הארגון ואנשיו. השאלה המרכזית העומדת בבסיס המחקר היא באיזו מידה מערכת היחסים בין ארגון 'הדסה' והיישוב היהודי בחברון משקפת את זיקתם של הגופים הציוניים בכלל ל'עיר האבות'.
המחקר מתבסס על מקורות ראשוניים, ובתוכם דוחות רפואיים בני התקופה שתרומתם להבנת התקופה ומצב הקהילה בשנים אלו הִנה ייחודית.

תקציר

הקדמה

אתר מערת המכפלה מלווה את התרבות האנושית בארץ ישראל מזה אלפי שנים; במסורת
היהודית, הנוצרית והמוסלמית הוא ידוע כ"מקום קבורת האבות והאמהות", ובעיקר כמקום
קבורת אברהם, בכל מרחבי ההשפעה של הדתות האברהמיות בכל היבשות.
אולם למרות אלפי השנים שעברו עליו, מחקר מדעי של האתר לא התאפשר עד הדור הנוכחי,
והמסורות הקשורות אליו התקבעו בעיקר בתחומי האמונה הדתית והמיסטיקה. האתר נעטף
במעטה מיסתורין, ורבות מהעובדות הקשורות בו טרם נחקרו.
בשנים האחרונות נפתחה אפשרות למחקר המקום על רבדיו השונים, ועלו ממצאים מעניינים
וחשובים. ממצאים אלו מהווים בסיס לעריכת מחקר מדעי מקיף ראשון של האתר ותולדותיו.
העבודה עוקבת אחרי תולדות האתר מראשיתו לאורך התקופות הקדומות )הברונזה והברזל(, עד
שלהי התקופה העתיקה. בתקופת הבית השני נבנה המבנה המרשים הניצב במקום שלם עד ימינו,
ובתקופות הרומית והביזאנטית הפך המקום למרכז של פעילות פולחנית ולמוקד סמלי בעל
משמעות תודעתית, הן ביהדות, והן מאוחר יותר, בנצרות.
העבודה תתייחס להיבטים הפיסיים, הגיאוגרפיים, הארכיאולוגיים, ההיסטוריים, והאדריכליים,
ולתחומים המאירים אותם לאור הידע על תקופותיהם השונות.
העבודה נשענת על מכלול הנתונים העומדים לרשות החוקר:
– המסד הגיאולוגי, הגיאוגרפי, הטופוגרפי, הגיאומורפולגי
– ממצאים ארכיאולוגיים – הן באתר עצמו והן בסביבתו
– מקורות היסטוריים והיסטוריוגרפיים
– מקורות יהודיים וספרות חז"ל
– מקורות נוצריים – הן ישירים )כגון ספרות הנוסעים והאונומסטיקון( והן עקיפים )כגון
האוונגליונים וכתבי אבות הכנסיה(.
העבודה אינה עוסקת במחקר המקרא. מקורות רלוונטיים מהמקרא עשויים להיות מובאים
כאילוסטרציה או כנתון תומך.

המסד הגיאולוגי והגיאוגרפי

בסיס מחקר האתר הוא מקומו הגיאוגרפי. המבנה הוקם מעל דרגש סלע גיר קשה, בבסיס מדרון
סלעי, הגובל בשטחו המישורי של עמק חברון )"שדה המכפלה"(, כ – 700 מ' ממזרח ל"תל חברון"
)רומידה(. מבחינה גיאולוגית האתר ממוקם בקו המגע בין תצורות מוצא ועמינדב. סביר שהמערה
החלה כחלל קארסטי שנחצב ועוצב למטרת קבורה בתקופה מאוחרת יותר.
במהלך המחקר אותר מקום חציבת אבני המבנה. המסלע הוא גיר דולומיטי המכונה "מיזי יהודי".
אבני המחצבה זוהו בבדיקה גיאולוגית כזהות לאבני המבנה מעל המערה. משקל האבנים נע בין 2
ל- 35 טון. שיטות חציבה, הרמה, הובלה והנחת האבנים נבחנו וכלולות בעבודה.

הממצאים הארכיאולוגיים מתקופת הברונזה והברזל

העבודה סוקרת את כלל המידע הארכיאולוגי שנאסף במהלך השנים. בנוסף, בוחנת העבודה
ממצאים ארכיאולוגיים אשר נתגלו ב"מבצע" מיוחד בהשתתפות מחבר העבודה בשנת 1981
)"מבצע" זה, וכן נ יסיונות קודמים למחקר המערה, תוארו בהרחבה בספר "המערה" )ארנון 2017(.
במבצע זה התגלתה מערה ובה ממצא כלי חרס. המערה זוהתה כמערת קבורה מטיפוס המוכר
כמערות קבורה שהיו נפוצות באזור בתקופת הברונזה התיכונה, והממצאים תוארכו לתקופת
הברזל 2 – מאות 8 – 9 לפסה"נ. העבודה כוללת תמונות ותכניות של מערה זו וכן סקירה מפורטת
של ממצאים, תמונות וציורים חדשים של כלי החרס, וניתוח פטרוגרפ י ואנליזה כימית של הכלים
שבוצעו במעבדות באונ' אריאל ובגרמניה.

תוצאות הבדיקות מעלות שהכלים יוצרו באזורים שונים ביהודה. עובדה זו עשויה אולי לשקף
התייחסות לחשיבות המקום שהתבטאה בביקורים ואולי בפעילות פולחנית.

תל חברון

נקודת המוצא של העבודה היא שיש לבחון את האתר על רקע ההקשר והמרחב – הגיאוגרפי,
ההיסטורי והארכיאולוגי. מההיבט הארכי אולוגי האתר הוא חלק מהתמונה הכוללת העולה
מהממצאים שהתגלו במרחב הסובב. מוקד ההתייחסות הקרוב והרלוונטי הוא תל חברון, שבו
התקיימו חפירות החל מ 1964 עד .2014 בתל חברון התגלו שכבות יישוב החל מקופת הברונזה
הקדומה 1 ועד התקופה הביזנטית. השכבות הרלוונטיות המקבילות לממצאים ממערת המכפלה
הן: תקופת הברונזה התיכונה ,2 תקופת הברזל ,2 והתקופה הרומית.
בתקופת הברונזה התיכונה 2 התקיימה בחברון עיר מבוצרת, מוקפת בחומה קיקלופית, ובה מערכת
מנהל מלכותי; שריד ממנהל זה היא תעודה בשפה האכדית שהתגלתה ב – 1985 המפרטת רשימת
בהמות שהובאו לקרבן ולמלך העיר. במזרח העמק נמצאו מערות הקבורה אחדות; סביב אחת מהן
נוצרה המסורת של "מערת המכפלה".
בתקופת הברזל 2 היתה חברון עיר בצורה שהיוותה מרכז אזורי בתחומי ממלכת יהודה. כלי החרס
ממערת המכפלה משתלבים בתמונה ומשקפים קיומו של אתר מזוהה ומוכר שהיווה יעד לביקורים,
והוכנסו אליו כלים כמנחת קבורה – ויתכן שאף עצמות בקבורה משנית.
תקופת בית שני – המבנה המונומנטלי: תולדותיו, תכנונו, סגנונו, פרטיו, תפקידו ותפקודו
בחפירות 2014 התגלה בתל חברון רובע מגורים ותעשיה מפותח מימי בית שני. הממצאים משקפים
יישוב יהודי מבוסס שהתקיים במקום בתקופה זו. גולת הכותרת היא שני מקוואות בעלי גודל
מרשים ויוצא דופן. כך הוכח כי האוכלוסיה בחברון במאות 1 לפסה"נ – 2 לסה"נ היתה יהודית,
ונשללה האפשרות שהועלתה ע"י מספר חוקרים כי ה מבנה המונומנטלי נבנה עבור אוכלוסיה
אדומית שבעבר נטען כי שלטה בחברון בתקופה זו.

מערת המכפלה: תולדות האתר מראשיתו עד שלהי העת העתיקה – חלק א

חלק ב – נספחים ואיורים

הקדמה

מאמר זה הוא חלק ממחקר כולל על אודות טיולים ומסעות הנוער העברי לאזור ההר
המרכזי (השומרון, בנימין, ירושלים והר חברון) ועל מקומם של מרחבים מקראיים בתודעת
הנוער המטייל העברי. מטרת המאמר היא לסקור את הטיולים ואת המסעות המאורגנים
הראשונים של מסגרות הנוער העברי – וביניהן תלמידי הגימנסיות, תנועות הנוער, חוגי
המשוטטים וסיירי הפלמ"ח – לאזור מזרח גוש עציון של היום, ובעיקר לסביבת הרודיון,
נחל תקוע ומערת חריטון, מראשית המאה הכ' ועד מלחמת העצמאות.1
במאמר יוצגו עדויות מגוונות למסעות של יחידים ושל קבוצות ציוניות לאזור במחצית
הראשונה של המאה הכ.' נבקש לבסס את הטענה כי המגע הפיזי עם המרחב הגיאוגרפי־
מקראי שבין ירושלים לחברון, ובעיקר מרחב תקוע ומה שייקרא לימים מזרח גוש עציון,
עורר רגשות לאומיים וחיזק את הזהות הציונית של הנוער המטייל, כפי שכתבה רחל
ינאית־בן צבי:
בני חורין אנו, משוטטים כאוות נפשנו, תרים את ירושלים בפנים ואת ההרים
בסביבה. אנו נושמים את אוירם הצח של ההרים, סופגים אל תוכנו את האוירה
הקדומה – והלב מלא ומתפעם מהרגשת חירות ללא גבול וסייג… משהו הומה
ותוסס בי, משהו חדש שעל סודו טרם עמדתי – האם זו ברית האהבה ללא מצרים
בה נקשרתי לאדמת המולדת? האם זו רוח הקדומים האופפת אותנו ומרעיפה
עלינו מחסדה? (ינאית בן־צבי )36 :1962

מבוא

לפני כמה שנים, במסגרת סיור במערת חריטון, נמצאו בידי כותב שורות אלה ושותפיו
עשרות ואף מאות כתובות 'גרפיטי' ( 2)graffitiשהותירו מבקרים רבים על קירות המערה
במשך עשרות שנים. אפשר היה להבחין בסגנונות שונים של כתובות: באנגלית, בערבית
ובעברית, כתובות בצבע, כתובות בעיפרון וחריטות בסלע. במיוחד משכו את תשומת הלב
כתובות פשוטות בעברית שנרשמו בעיפרון פחם, שהותירו מטיילים וקבוצות נוער עבריות
מראשית המאה הכ.'
בשנים האחרונות הולכות ונחשפות כתובות גרפיטי עבריות שנרשמו בידי קבוצות
מטיילים, ובעיקר תנועות נוער עבריות וחבורות סיירי פלמ"ח, באתרים רבים בארץ,
כמו בור המים במצדה, מערת צדקיהו, מערת חריטון, בור המים בהורקניה ועוד. 3מדובר
86יורם אלמכיאס
בכתובות מאולתרות, שנכתבו ברובן בעיפרון פחם פשוט, והשתמרו הודות לכך שנרשמו
במערות סגורות או בבורות מים חבויים, ויד אדם לא נגעה בהן עשרות שנים. חקר כתובות
הגרפיטי של המטיילים נמצא בראשיתו, ועדיין לא פורסמו מחקרים נרחבים בנושא זה.
חשוב לציין כי בעבר, כמו גם בימינו, כתובות גרפיטי היו תופעה שכיחה. ואולם, שלא
כמו בימינו, בעבר לא נחשבה כתיבתן למעשה השחתה. בעת העתיקה נתפס הקיר לעיתים
קרובות כ'מצע כתיבה' לגיטימי לעריכת רשימות, לכתיבת שירה ואפילו לדברי שלום
וברכה, או לחלופין לקללת עוברי אורח או בעלי כתלים. גם בימי הביניים ובעת החדשה לא
התייחסו לכתיבת גרפיטי כמעשה השחתה מובהק. אפשר לראות כגרפיטי את הכתובות
שהותירו צליינים בכנסיות, או את אלה שציירו חיילי נפוליאון על אתרים שלידם עברו
במצרים (אקר תשע"ה: 4.)Varda 2002: 77-58 ;11-6משכיחוּת התופעה ניכר כי תיעוד
ביקורים בכתובות בשטח היה מקובל בקרב מטיילים בכלל, ובקרב מטיילים עבריים בפרט.
נראה שתופעת התיעוד הפיזי והחקיקה באבן התפתחו בעיקר בקרב דור 'בני הארץ,'
שהחל לגלות מחדש את מולדתו וחש צורך להדגיש הן את הבראשיתיות של הטיול, הן
את עבריותו. ייתכן שתופעה זו הושפעה ממטיילים וממבקרים לא יהודים, שנהגו להנציח
את ביקורם באמצעות חריטת שמם על קירות מבנים ודופנות מערות לאורך ימי הביניים,
ובעיקר מראשית המאה הי"ט והופעת הטיילות האירופאית לגווניה (בן אריה :1970
5.)219-216 ,16-14
התחדשות מסגרת הטיולים העברית, החל מימי העלייה הראשונה, נשאה מטען
רגשי והיסטורי מיוחד במינו עם המגע המחודש באתרי הארץ ובשביליה. גילוי הארץ,
נופיה והאתרים המקראיים וההיסטוריים שלה לוו בהתרגשות רבת עוצמה, והעניקו
חוויה ייחודית לדור הצעיר החש לראשונה את המפגש עם הארץ הישנה־חדשה (בן יוסף
;2003פראוור תשנ"ד; גרטל ;2002אבישר .)108-89 :2005לעיתים קרובות חשו קבוצות
המטיילים, ובמיוחד חניכי תנועות הנוער הלאומיות, כי הם 'עושים היסטוריה' ומחדשים
מסורת קדומה, שנדחקה ונעלמה במהלך שנות הגלות הארוכות. גילויים של חבלי ארץ
נעלמים ורחוקים עוררו התרגשות רבה וסקרנות מלווה בתחושת שייכות ושליחות
לאומית, כמו הטיולים בהרי שומרון ויהודה, בקעת הירדן, מדבר יהודה והנגב. כך כתב י'
גלילי במבוא לספר הפלמ"ח:
לפיכך שקד הפלמ"ח לגלות את הארץ לנוער העברי ולטעת בו באורח מוחשי את
הרגש החי אל ארץ ישראל השלמה… פגישה זו בין הפלמ"ח ובין פאות מולדת
נשכחות או בלתי נודעות, הצמיחה בבני הנוער הפלמ"חי זיקה חדשה לארץ –
שורשית, סלעית ואף אינטימית – שנמסכה ונספגה בעולמם (גלעד [ 1956א:]
לא-לב.)
בהקשר דומה כתב אורי יפה, ממפקדי הפלמ"ח: "זכורני, לאחר אחד המסעות הראשונים
שלנו לסביבות שכם, אמרו לי כמה אנשי קיבוצים וותיקים, ילידי אירופה וחניכי חו"ל, 'רק
עכשיו, לאחר מה שראינו והרגשנו בנופים אלה של הארץ. התחלנו לחוש אותה כמולדת"'
6.)151 :] [א1956 (גלעד
ייתכן שהתלווה לחוויית הגילוי חשש שמא לא תהיה עוד הזדמנות לבקר במקום. על
כן נולד הצורך להנציח את הביקור באמצעות חרותות באבן ( ,)Graffitiשאכן השתמרו
להפליא. יש להניח שבני הארץ ביקשו לחקות את תופעת התיעוד וההנצחה של מטיילים
אל 'הר הפרדס,' 'מערת עדולם' וח' תקוע 87
זרים, אך להעניק לה מכאן ואילך לבוש עברי־לאומי. ברוב המקרים היה זה המפגש הראשון
של בני הנוער עם האתר, מה שעורר תחושה של שיבת הבנים למולדת האבות ההיסטורית.
בכך נבדלו בני הארץ מהמבקרים הזרים שפקדו את האתרים ותיעדו את ביקורם באבן –
הם חשו שהם 'חוזרים הביתה' ומתחברים מחדש לארץ שעזבו לפני אלפיים שנה:
לשם מה הוא שוקד לרשום את שמו על כל אבן בולטת, על כל קיר של חורבה?
העיפרון מוכן בידו ומיד הוא רושם. דומתני כי רק לשם כך ביקש מאיתנו לסור
מדרך המלך ולטפס בשבילים המתפתלים על פני מדרוני ההרים, שמא תזדמן לו
עוד חורבה וינציח עליה את שמו המפורש (ינאית־בן צבי .)37 :1962
כתובות גרפיטי אותנטיות מנציחות למעשה את דבר קיומם של טיולים במערת חריטון
ובסביבתה משלהי המאה הי"ט עד סוף שנות הארבעים של המאה הקודמת. הן עשויות
לתת מושג על היקף הביקורים, על זהות המבקרים, ועל מגוון הקבוצות שביקרו במערה.
ממקורות היסטוריים משלימים אפשר ללמוד שהביקור במערת חריטון היה חלק
ממסע שכלל, בין השאר, ביקור בחורבות הרודיון, ב'מערת עדולם,' בחורבות תקוע ובצפון
הר חברון. התופעה מעניינת במיוחד לאור העובדה שהמחקר ההיסטורי כמעט התעלם
מטיולים אלה ומהיקפם באזור גוש עציון ומזרחו, וטרם הואר הזרקור על זיקת הנוער
העברי לאזור זה בשנות טרם־מדינה. כתובות מתקופה מאוחרת יותר, לאחר הקמת מדינת
ישראל, נמצאו גם הן במערת חריטון, אך המאמר לא יעסוק בהן.

לקריאת המאמר המלא

מבוא:

חברון היא אחד המקומות המרכזיים והחשובים בהיסטוריה היהודית, ובה הונחו
כמה מאבני היסוד בתרבות האנושית. ברחבי העולם היא ידועה כ"עיר האבות
והאימהות": בה חיו, פעלו ונקברו האבות והאימהות התנכ"יים – אברהם ושרה,
יצחק ורבקה, ויעקב ולאה, שורשיו ויסודותיו של העם היהודי, האישים שהעניקו
לאנושות את ערכיה ואת בסיס תרבותה. חברון היא גם עיר יסוד מלכותו של
דוד המלך, מייסד המלכות ביהודה ואחד המלכים הגדולים והנודעים בתולדות
העולם. שמותיהם של אישים דגולים אלו נפוצים עד היום בכל רחבי העולם,
והם מהווים דמויות רבות השפעה בתרבות האנושית. חברון היא העיר הקדומה
ביותר באזור הר יהודה; בתקופת המקרא היא הייתה בירת יהודה, המרחב
שבו התגבש והתעצב העם היהודי. בימי הבית השני התקיימה בה קהילה
ששמרה על דפוסים יהודיים ייחודיים.
בתנ"ך נודעת לחברון משמעות ייחודית. עיר האבות והאימהות היא עיר
הראשית, בסיס ויסוד הזהות והמהות הישראלית, המקום בו החלו תהליכים
ונקבעו יסודות שמהווים בסיס לחיי העם היהודי עד ימינו. בתקופת האבות
חברון היתה נקודת ההתיישבות הראשונה של אברהם אבינו, עיר הבריתות
והבשורות, אתר הקנין העברי הראשון, וקבורת האבות והאימהות, מייסדי
ומייסדות אומה. בתקופת הכיבוש וההתנחלות חברון, "עיר הענקים", מסמלת
את ייחודם של מנהיגי ובני שבט יהודה, עוצמתם הרוחנית וגבורתם בקרב
השחרור וירושת ארץ ישראל. בראשית מלכות דוד חברון היתה עיר יסוד
המלוכה; בה העמיק דוד את שורשיו כמלך, התחבר עם האבות, וייסד את
מלכותו, מלכות הנצח. אזכורים נוספים של חברון ממשיכים להופיע בתקופות
נוספות בתנ"ך. בנוסף, האבות והאימהות, שוכני המערה בחברון, מוזכרים
בפרקים רבים לאורך התנ"ך, בנבואות ובתפילות, כמבטאי המושג "זכות אבות"
העומדת לימין בניהם, וכנושאי רעיון הזהות, האמונה, הערכים, והיעוד של עם
ישראל.
רבים מלומדי וחוקרי התנ"ך עוסקים בפרקים אלו במהלך לימודיהם ומחקריהם,
ומוצאים בהם משמעויות ופרשנויות רבות ועמוקות. אך דומה שעד כה לא
הופנתה תשומת הלב אל המקום בו התרחשו האירועים, עיר הראשית והיסוד –
חברון. ברוב רובם של המחקרים והפרשנויות לא הייתה התייחסות למיקום בו
התרחשו האירועים ולמשמעותו של מקום זה. ספר זה נועד למלא את החלל

ולמקד את המבט ברקע הגיאוגרפי והמיקום בו התרחשה סדרת אירועים רבי
חשיבות ומשמעות בתולדות עם ישראל בשלביו הראשונים. יעד זה יושג ע"י
הצגת פרקי המקרא כלשונם, בתוספת דברי פרשנות, הקשרים, רקע ריאלי
והיסטורי ומובאות מדברי חז"ל ומדרש.
המחבר, כמו הקוראים, מודע כמובן לעובדה שפרקי המקרא שבהם נתמקד זכו
ללימוד ופרשנות רחבי היקף, בכל מרחבי הפרד"ס, ולומדי ופרשני מקרא מצאו
וימצאו בהם מרחבי ידע בלתי נדלים. אין מטרת ספר זה להרחיב את היריעה
הפרשנית של פרקים אלו, שהיא כאמור מקיפה ללא שיעור, בתחומי ידע רבים
ומגוונים, ושערי לימודה ימשכו בעתיד במלוא היקפה.
בנוסף לניתוח פרקי המקרא כלשונם, יובאו בספר זה פרקים העוסקים בריאליה
של חברון ואזורה – בתחומי הגאוגרפיה, ארכאולוגיה, גיאובוטניקה וכדומה, כדי
לחבר את המקראות אל המציאות הריאלית, ולהעמיק שרשים בלימוד וידע עיר
הארץ האבות.

חלק ראשון: האבות

רוב סיפורי האבות התרחשו בחברון; היא מקום פתיחת וסגירת מעגל מסע
אברהם ובניו בארץ ישראל, מקום התיישבותו הראשון של אברהם אבינו, מקום
הבריתות, אתר הקניין, הקבורה והשורשים. המעגל נפתח בהתיישבות אברהם

לקרית המאמר המלא

תקציר

בשנת 1266הוציא הסולטן הממלוכי ביברס צו האוסר על יהודים ונוצרים להיכנס למערת
המכפלה. במחצית השנייה של המאה ה־ ,15בימיו של הסולטן הממלוכי קאיתבאי, הייתה
הקלה בצו והותר ליהודים ולנוצרים לעלות במדרגות עד לחור עמוק בחומת המתחם. חור
זה היה מוקד עלייה ליהודים במשך כ־ 500שנה. מולו התפללו, בתוכו הניחו פתקאות,
מטבעות ובשמים, ובו הדליקו נרות. "המדרגה השביעית" מוזכרת לראשונה במאה ה־19
כמדרגה שמול החור ושעד אליה הותר ליהודים לעלות. לאחר קום המדינה נמנעה מיהודים
האפשרות להגיע לחברון, והחור נאטם. לאחר מלחמת ששת הימים איבד החור את חשיבותו,
שכן הותרה ליהודים כניסה למתחם עצמו. כמו כן, מסיבות ביטחוניות פונה גרם המדרגות,
וכך אבד מקומם של המדרגה השביעית ושל החור. בספרות העממית ובמחקר קישרו בין הצו
של ביברס לבין הגבלת ההגעה עד המדרגה השביעית, וכך נולד המושג המוטעה " 700שנות
גזרת המדרגה השביעית." חוקרים אף אימצו את המסורת שלפיה החור היה עמוק והגיע עד
המערה הפנימית. במחקר זה החור ההיסטורי אותר, נפתח ונבדק, והתברר שהוא איננו מפולש
ואיננו מול המנהרה והמערה.

לקריאת המאמר המלא

מבוא: "נולד בחברון. נפל בקרב. תש"ח".
בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ טמונים אלפי לוחמים ולוחמות שנפלו
במערכה הארוכה והקשה של מלחמת העצמאות בתש"ח. בתוך כששת אלפי
הנופלים ישנם עירוניים, בני מושבים וקיבוצים, סטודנטים וחקלאים, בני
היישוב הישן ובני היישוב החדש. רובם צעירים מאוד: טווח הגילים הממוצע
של הנופלים נע בין 16 ל.25-
המצבה הצבאית האחידה, שקיבלה עם השנים את עיצובה הייחודי, מאפשרת
היכרות והתבוננות בדמויות הנופלים. מרכיבי הכיתוב האחיד שעל המצבה

הם מקום הולדת הנופל, תאריך הנפילה, גיל הנופל ומקום נפילתו בקרב
2 מפתיע לגלות כי על מצבות חלק מהנופלים מצוין כך:

או במילוי תפקידו.
"נולד בחברון […] נפל בקרב בתש"ח". מפתיע משום הנסיבות ההיסטוריות
בנוגע להתיישבות היהודית בחברון בעת החדשה. מאז מאורעות תרפ"ט ועד
שנת תש"ח לא הייתה בעיר התיישבות יהודית רציפה למעט שנים אחדות,
ב1936-–.1931 ומאחר שהנופלים בתש"ח היו בדרך כלל צעירים מאוד, יוצא
איפה שהנופל או הנופלת נולדו או גדלו בחברון סמוך מאוד לשנת תרפ"ט
או בשנים 1931–.1936 אם כן, אף שהמרכיב הביוגרפי הזה היה קצר מועד,
הוא ראוי לציון ולהתייחסות, כפי שנרחיב להלן. נקדים ונאמר שבמאמר זה
נידרש כמובן גם ללוחמים שנולדו בחברון, לחמו בתש"ח וזכו להאריך ימים.

 

לקריאת המאמר לחץ כאן

מבוא
ידוע כי במערת המכפלה נקברו האבות והאימהות אברהם ושרה, יצחק
ורבקה, יעקב ולאה. ואולם נוסף עליהם העניקו חז"ל למערת המכפלה
משנה חשיבות באמצעות ייחוס עוד דמויות מוכרות לקבורה במערה. עם
דמויות אלו נמנים, לפי הסדר הכרונולוגי של הופעתם, אדם וחוה, בני יעקב
(השבטים) ואף משה. בהקשר זה אפשר לציין גם את קבורת ראשו של
עשיו, הנזכרת גם היא במדרשי חז"ל. לפי המסורת המוסלמית קבורה
במערה אישיות נוספת – יוסף; דעה זו מנוגדת למסורת היהודית, אם כי
היא נזכרת במקורות מספר, ונידרש אליה להלן.
במאמר זה נתמקד בדמויות הנוספות הקבורות במערת המכפלה לפי
מסורות חז"ל בהשוואה למקורות אחרים בני התקופה. הדיון יתנהל לפי
הסדר הכרונולוגי של הופעת האישים לאורך ההיסטוריה: ראשית אדם וחוה
ואחריהם בני יעקב )השבטים( ומשה. הדיון בעשיו, שגופו לא נקבר במערה,
יובא בסוף המאמר.

 

לקריאת המאמר לחץ כאן

סיפורון במקום מבוא
בכ"ח בתשרי תשפ"ג (23 באוקטובר 2022) קיבלתי מידידי הצעיר בן-ציון
אפרסמון מגבעת רונן תמונות מספר של קשת הכניסה ושל הקיר האחורי
1 שמדרום לסמוע. לתמונות נוספה
של המסגד הישן של הכפרון רפאת
הודעה לקונית משהו: "ברפאת ליד סמוע. כתוב עליו במדריך ישראל".
תמונות נוספות ציינו את המקום על גבי תצלום אוויר, ואחר כך על גבי מפה
של היישומון 'עמוד ענן'

עיינתי ב'מדריך ישראל' הישן, ושם כתב ספי בן-יוסף כך: "]…[בכפר מבנה
קדום המרשים בממדיו. כניסתו מעוטרת בקמרון בולט וקירו האחורי מחוזק
בקיר משופע. נראה שזהו מבנה כנסיה מן התקופה הביזנטית אשר הפך
2 בבדיקה שערכתי מתברר שאזכור
לשמש בית האירוח )מצ'אפה( של הכפר".
זה הוא אחד האזכורים היחידים של מבנה זה בספרות המוכרת, וממנו
מצוטט גם באתר 'עמוד ענן', הנשען כולו אך ורק על דברי טריסטראם

 

לקריאת המאמר לחץ כאן

ר' יהודה ביבאס, בן למשפחת רבנים ממגורשי ספרד, נולד בגיברלטר בשנת
תקמ"ב ( .)1782הוא השתייך מצד אימו למשפחתו של רבי חיים בן עטר,
.
מחבר הפירוש לתורה "אור החיים"1
ככל הנראה, לאחר פטירת אביו עבר לגור אצל סבו בעיר ליוורנו, שם רכש
השכלה תורנית והשכלה כללית רחבה. בחתימתו הלועזית הרב ביבאס
מצרף את התואר 'דוקטור'. בגיברלטר עמד בראשות ישיבה חשובה, שנהרו
.
אליה ממדינות שונות באירופה ואף מצפון אפריקה2
ב 1829יצא השד"ר רבי אברהם שלמה זלמן צורף (ראש"ז,) מה'פרושים'
בירושלים, בשליחות משותפת בין ספרדים ואשכנזים אל הקהילות היהודיות
ברחבי איטליה. בין אגרות הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, מצויה
איגרת אחת אל הראש"ז כי יפעיל את השפעתו לטובת מינוי רבי יהוה
.
ביבאס לרב העדה הספרדים באמסטרדם

לקריאת המאמר לחץ כאן