מבוא: "נולד בחברון. נפל בקרב. תש"ח".
בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ טמונים אלפי לוחמים ולוחמות שנפלו
במערכה הארוכה והקשה של מלחמת העצמאות בתש"ח. בתוך כששת אלפי
הנופלים ישנם עירוניים, בני מושבים וקיבוצים, סטודנטים וחקלאים, בני
היישוב הישן ובני היישוב החדש. רובם צעירים מאוד: טווח הגילים הממוצע
של הנופלים נע בין 16 ל.25-
המצבה הצבאית האחידה, שקיבלה עם השנים את עיצובה הייחודי, מאפשרת
היכרות והתבוננות בדמויות הנופלים. מרכיבי הכיתוב האחיד שעל המצבה
הם מקום הולדת הנופל, תאריך הנפילה, גיל הנופל ומקום נפילתו בקרב
2 מפתיע לגלות כי על מצבות חלק מהנופלים מצוין כך:
או במילוי תפקידו.
"נולד בחברון […] נפל בקרב בתש"ח". מפתיע משום הנסיבות ההיסטוריות
בנוגע להתיישבות היהודית בחברון בעת החדשה. מאז מאורעות תרפ"ט ועד
שנת תש"ח לא הייתה בעיר התיישבות יהודית רציפה למעט שנים אחדות,
ב1936-–.1931 ומאחר שהנופלים בתש"ח היו בדרך כלל צעירים מאוד, יוצא
איפה שהנופל או הנופלת נולדו או גדלו בחברון סמוך מאוד לשנת תרפ"ט
או בשנים 1931–.1936 אם כן, אף שהמרכיב הביוגרפי הזה היה קצר מועד,
הוא ראוי לציון ולהתייחסות, כפי שנרחיב להלן. נקדים ונאמר שבמאמר זה
נידרש כמובן גם ללוחמים שנולדו בחברון, לחמו בתש"ח וזכו להאריך ימים.
לקריאת המאמר לחץ כאן
מבוא
ידוע כי במערת המכפלה נקברו האבות והאימהות אברהם ושרה, יצחק
ורבקה, יעקב ולאה. ואולם נוסף עליהם העניקו חז"ל למערת המכפלה
משנה חשיבות באמצעות ייחוס עוד דמויות מוכרות לקבורה במערה. עם
דמויות אלו נמנים, לפי הסדר הכרונולוגי של הופעתם, אדם וחוה, בני יעקב
(השבטים) ואף משה. בהקשר זה אפשר לציין גם את קבורת ראשו של
עשיו, הנזכרת גם היא במדרשי חז"ל. לפי המסורת המוסלמית קבורה
במערה אישיות נוספת – יוסף; דעה זו מנוגדת למסורת היהודית, אם כי
היא נזכרת במקורות מספר, ונידרש אליה להלן.
במאמר זה נתמקד בדמויות הנוספות הקבורות במערת המכפלה לפי
מסורות חז"ל בהשוואה למקורות אחרים בני התקופה. הדיון יתנהל לפי
הסדר הכרונולוגי של הופעת האישים לאורך ההיסטוריה: ראשית אדם וחוה
ואחריהם בני יעקב )השבטים( ומשה. הדיון בעשיו, שגופו לא נקבר במערה,
יובא בסוף המאמר.
לקריאת המאמר לחץ כאן
סיפורון במקום מבוא
בכ"ח בתשרי תשפ"ג (23 באוקטובר 2022) קיבלתי מידידי הצעיר בן-ציון
אפרסמון מגבעת רונן תמונות מספר של קשת הכניסה ושל הקיר האחורי
1 שמדרום לסמוע. לתמונות נוספה
של המסגד הישן של הכפרון רפאת
הודעה לקונית משהו: "ברפאת ליד סמוע. כתוב עליו במדריך ישראל".
תמונות נוספות ציינו את המקום על גבי תצלום אוויר, ואחר כך על גבי מפה
של היישומון 'עמוד ענן'
עיינתי ב'מדריך ישראל' הישן, ושם כתב ספי בן-יוסף כך: "]…[בכפר מבנה
קדום המרשים בממדיו. כניסתו מעוטרת בקמרון בולט וקירו האחורי מחוזק
בקיר משופע. נראה שזהו מבנה כנסיה מן התקופה הביזנטית אשר הפך
2 בבדיקה שערכתי מתברר שאזכור
לשמש בית האירוח )מצ'אפה( של הכפר".
זה הוא אחד האזכורים היחידים של מבנה זה בספרות המוכרת, וממנו
מצוטט גם באתר 'עמוד ענן', הנשען כולו אך ורק על דברי טריסטראם
לקריאת המאמר לחץ כאן
ר' יהודה ביבאס, בן למשפחת רבנים ממגורשי ספרד, נולד בגיברלטר בשנת
תקמ"ב ( .)1782הוא השתייך מצד אימו למשפחתו של רבי חיים בן עטר,
.
מחבר הפירוש לתורה "אור החיים"1
ככל הנראה, לאחר פטירת אביו עבר לגור אצל סבו בעיר ליוורנו, שם רכש
השכלה תורנית והשכלה כללית רחבה. בחתימתו הלועזית הרב ביבאס
מצרף את התואר 'דוקטור'. בגיברלטר עמד בראשות ישיבה חשובה, שנהרו
.
אליה ממדינות שונות באירופה ואף מצפון אפריקה2
ב 1829יצא השד"ר רבי אברהם שלמה זלמן צורף (ראש"ז,) מה'פרושים'
בירושלים, בשליחות משותפת בין ספרדים ואשכנזים אל הקהילות היהודיות
ברחבי איטליה. בין אגרות הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, מצויה
איגרת אחת אל הראש"ז כי יפעיל את השפעתו לטובת מינוי רבי יהוה
.
ביבאס לרב העדה הספרדים באמסטרדם
לקריאת המאמר לחץ כאן
תקציר
בסמוך למערת המכפלה יש בריכה גדולה המכונה בריכת הסולטן. בריכה זו הייתה מקור
מים חשוב לתושבי חברון. המוסלמים ייחסו את בניית הבריכה לסולטן הממלוכי קלאון,
בשלהי המאה ה־.13 עם זאת, סיתות השוליים של אבני קירות הבריכה, הזיז המוחלק, עיטורים
שאותרו לראשונה בקירות הבריכה וכן בחינה כוללת של מרכיבי הבריכה מצביעים על כך
שיש לתארך את הבריכה לתקופה הצלבנית. את מאגר המים שבנה הסולטן קלאון כ־130
שנה לאחר מכן יש לחפש במקום אחר. הבריכה משדרת פתיחות, ובכך מחזקת את התפיסה
שהחברה הפראנקית הייתה ביחסי גומלין עם הסביבה, ולא סגורה מאחורי חומות ומבצרים.
לפי מסורת יהודי חברון והמסורת הנוצרית, בריכה זו היא 'בריכת דוד' המקראית. בעקבות
הממצאים החדשים, לא שולל כותב שורות אלה את האפשרות שמיקומה של בריכת דוד
המקראית אכן במקום זה. ואולם, רק חפירה ארכיאולוגית תוכל לתת מענה לקדמות הבריכה.
לכניסה למאמר לחץ כאן
בערב פסח תשכ"ח 1968, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, הגיעה קבוצת
אנשים בראשות הרב לוינגר להתארח במלון פארק בחברון כדי לחדש את
ההתיישבות היהודית במקום. שישה שבועות הם שהו במקום עד שהחליטה
ממשלת ישראל להעבירם לבניין הממשל הצבאי בעיר ולאשר הקמת ישיבה
בחברון. ההחלטה נועדה לאפשר לאנשי הקבוצה להישאר במקום ולשמש
אנשי צוות או תלמידים בישיבה בלי לאשר רשמית התיישבות יהודית בעיר.
שנה וחצי לאחר מכן החליטה הממשלה להקים את קריית ארבע, יישוב
וכעבור שנה וחצי נוספות עברו אנשי הקבוצה
יהודי עירוני סמוך לחברון,
ליישוב החדש שהוקם, ואליהם הצטרפו משפחות מרחבי הארץ.
ואולם הרצון להתיישב בחברון עצמה ולא ביישוב סמוך לא נזנח. תושבים
מקריית ארבע סיירו דרך קבע במבנים יהודיים שננטשו בפרעות תרפ"ט
ופעלו לשיקומו של בית כנסת אברהם אבינו, שעמד בלב הרובע היהודי
כמו כן ניסו לערוך תפילות בבית
העתיק בחברון והשלטון הירדני החריבו.
כנסת חסד לאברהם שבבניין בית הדסה, אך הניסיונות לא צלחו בשל התנגדות הצבא
לקריאת המאמר לחץ כאן
ביצי היען באולם יעקב ולאה
מבקרים ומתפללים אשר ייכנסו לאולם יעקב ולאה יתקשו לראות בהתבוננות
הראשונית את ארבע ביצי היען התלויות מתקרת האולם. רק
אם ירימו את ראשם כלפי מעלה, יוכלו לזהות אותן ולראות שהן מחוברות
לתקרה באמצעות שרשרת ועקל ברזל עתיק.
מי הביא ביצים אלו למערה, ומתי? למה שמו אותן דווקא במערת המכפלה,
ומה המשמעות הסמלית לשל תליית הביצים במערה? בספרות המחקר,
עד כמה שידי מגעת, לא מצאתי מי הביא את הביצים למערה. עם זאת
להערכתי המוסלמים הם שתלו אותן. יש תמונה בספרו של החוקר הצרפתי
הנודע ונסאן משנת 1923 ובה שלוש ביצי יען בציון אברהם )תמונה 4(.
משמעות הדבר היא שהביצים היו שם עוד לפני שנת ,1923 אך אין לדעת
כמה זמן לפני כן נתלו במערה.
לקריאת המאמר לחץ כאן
צמוד לדופן הצפונית של הבריכה הגדולה של העיר חברון, המכונה בריכת הסולטאן,
נמצא בית מרחץ קטן ולא מוכר, שהבריכה הגדולה סיפקה את
המים לתפקודו השוטף ולתחזוקה שלו. מטרת מאמר זה היא לסקור את
מבנה בית המרחץ על אגפיו ועל תפעולו ולדון בתיארוכו.
בית מרחץ (חמאם) הוא מבנה המשמש לרחצה. המונח אמור בדרך
כלל בבתי מרחץ ציבוריים. החמאם התעצב במזרח התיכון והתפשט עם
התפשטות האסלאם, אך מקורו בבתי המרחץ הרומיים שבנו הרומאים
בארצות שכבשו. אף בארץ ישראל, שבה המים מצויים בצמצום, הוקמו בתי
מרחץ רבים, והם היו בשימוש גם בתקופת הביזנטית. בתי המרחץ הראשונים
מסוג זה אומצו באסלאם והותאמו למנהגי הטהרה של האסלאם, במיוחד
לפני התפילה, ואחר כך היו למאפיין חיוני של כל עיר עות'מאנית.
הרחצה בחמאם הייתה נפרדת לנשים ולגברים, והוא היה למקום מפגש
חברתי, שכלל לעיתים גם מופעי בידור והגשת משקאות ואוכל, ונקשר עם
אירועים כמו חתונות, לידות וחגים. עם השנים התפתחו בחמאם מנהגים
ייחודיים של רחצה טקסית.
לקריאת המאמר לחץ כאן
באביב של שנת 73 לסה"נ נע כוח רומי בפיקודו של פלוויוס סילווה לעבר מצדה וצר עליה.
המצור נמשך כחודשיים והסתיים בליל ט"ו בניסן. הרומאים ראו בתנועה ובאספקה חלק בלתי
נפרד ממערך הקרב. אספקת הכוחות באה לידי ביטוי בעיקר בשלושה מרכיבי היסוד החיוניים
לקיומו של האדם: מזון, מים ועצים. הכוח הרומי מנה כ-10,000
לוחמים ומשרתים, וכ-3,000 בהמות (סוסים ובהמות משא). מניתוח הנתונים עולה שהכוח צרך כ25 טון ומזון וכ-110 קוב מים ביום לחימה אחד. איך ומהיכן הגיעו לכוחות המזון, המים והעצים הרבים שנדרשו לבניית
סוללת המצור? טענתי היא שהכוחות פוצלו לוגיסטית לשניים, כוח מערבי וכוח מזרחי. המזון
הגיע בקו אספקה ממחנה אופרטיבי שהוקם בכרמל מערבית למצדה והורד באמצעות סבלים
לכוח המזרחי. המים, לעומת זאת, הגיעו בקו אספקה מהמעיינות השופעים באזור עין גדי
למערך המזרחי, והועלו באמצעות סבלים לכוח המערבי. נראה שנתיב האספקה המערבי היה
חד־כיווני.
לכניסה למאמר לחצו כאן