על תרומתו ומרכזיותו של ארגון 'הדסה' בתחומי הרפואה והחינוך בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, אין עוררין. ארגון זה, שהורתו ולידתו בארצות הברית, ושעיקר פעילותו היה בארץ ישראל, היה אחד הגורמים החשובים והמשפיעים ביותר על מצבו של היישוב היהודי בארץ בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט. בשנים האחרונות אף זכה נושא זה למספר לא מבוטל של מחקרים שחשפו לראשונה את תולדות הארגון ואת פעילותו הענפה והמגוונת ביישובים היהודיים בארץ )לוי י', 2012; לוי נ', 1998;
שחורי־רובין ושורץ, 2003; קצבורג־יונמן, 2008(. יחד עם זאת, עדיין קיים כר נרחב למחקר ספציפי על תרומתו הייחודית של ארגון 'הדסה' ל'ערי הקודש' של 'היישוב הישן'. הפעילות הרפואית של הדסה הקיפה יישובים רבים הן בערים והן ביישוב הכפרי, ומלבד המניע ההומניטרי הבסיסי שאפה להשפיע גם על התחום החינוכי־ערכי מתוך מניע אידאולוגי ציוני. בערי היישוב הישן הייתה למגמות אלו השפעה מרחיקת לכת על מצבו של היישוב היהודי הן מבחינה רפואית־תברואתית והן מבחינה חברתית־מנטלית.
מטרת מחקר זה לחשוף את מערכת הקשרים שבין היישוב היהודי בחברון ובין ארגון 'הדסה' ושלוחותיו מסיומה של מלחמת העולם הראשונה ועד למרד הערבי. מסתבר כי
האופי הייחודי של העיר – היותה רחוקה ומנותקת ממרכזי העשייה הציונית ועיר מעורבת יהודית/ערבית ואופיה של הקהילה היהודית – קטנה וענייה מחד גיסא, אך מלוכדת ובעלת מודעות לאומית מאידך גיסא – כל אלה היוו אתגר של ממש בעבור הארגון ואנשיו. השאלה המרכזית העומדת בבסיס המחקר היא באיזו מידה מערכת היחסים בין ארגון 'הדסה' והיישוב היהודי בחברון משקפת את זיקתם של הגופים הציוניים בכלל ל'עיר האבות'.
המחקר מתבסס על מקורות ראשוניים, ובתוכם דוחות רפואיים בני התקופה שתרומתם להבנת התקופה ומצב הקהילה בשנים אלו הִנה ייחודית.