התופעה הכללית של הענקת קדושה לאתרים ולעצמים לא נולדה עם
הופעת האסלאם והכיבוש הערבי של ארץ ישראל אלא ינקה את שורשיה
ומקורותיה מתרבויות המזרח אלפי שנים לפני שאימצו אותה הערבים. אנו
מוצאים עדויות לתופעה זו בארץ ישראל החל מתקופת המקרא. שם נאמר
על בני עמון: " ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן" (מלכים א יד, כג), והנביא הושע מוסיף: על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה " (הושע ד, יג).
לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית צמחה בקרב
המוסלמים קדושת ארץ ישראל כחלק מדת האסלאם והמסורת שלה1
בתהליך פוליטי שהחל בתקופת שליטי בית אֻ מיה, דרך התנועות הדתיות
למיניהן, כמו השיעה והזרם הסוּפי, דרך טיפוח קברי הקדושים על ידי
השליטים המוסלמים והתושבים המקומיים בכל התקופות ועד הזרמים
הדתיים שצמחו בימי הביניים המאוחרים. כפועל יוצא ממגמה זו נוצרו
ברחבי ארץ ישראל אתרי קודש אשר רובם היו קברים קדושים
להמשך המאמר לחצו על הקישור
https://drive.google.com/file/d/1Ilc6rEu5Wlfe6n0yTlFBHWuAjL2fjvA3/view?usp=sharing