קורותיה של 'האגודה העברית למען ירושלים' נזכרות בשולי המחקר ההיסטוריוגרפי, אך נשתמרו היטב במקורות
הראשוניים לתקופה. אגודה זו אשר נשאה את דגל המחקר והספרות האקדמיים מחד גיסא אך שמרה על אופי
עממי ואידאולוגי מאידך גיסא, פעלה באחת התקופות הסוערות ביותר בתולדותיה של העיר ירושלים. איש המפתח
בתולדות האגודה היה ההיסטוריון והגאוגרף, איש ירושלים ישעיהו פרס, שלאורך מרבית שנות חייו עסק במחקרה של
ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט ועמד בחזית המאבק על דמותה וצביונה של העיר. פרס פעל ללא הרף להוציא
לפועל את מטרות האגודה ולממש את חזונה בין השנים ,1948–1942ואף בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
קיים כר נרחב למחקר מקיף אודות האיש, עבודתו המחקרית הענפה ותרומתו לתחום ידיעת הארץ ועברה – ועוד
חזון למועד. מפת ירושלים ייחודית שפרסמה האגודה בשנת תש"ח, משקפת בזעיר אנפין אך במידה רבה את חזונה
של האגודה ומטרותיה: להדגיש את היותה של ירושלים עיר עברית, לאומית, עתיקה ומודרנית. במבט לאחור ניתן
לומר, כי על אף הצלחותיה המעשיות הצנועות שלה הרי שבדברי ימי קורותיה של ירושלים, יש ל'אגודה העברית למען
ירושלים' מקום של כבוד בעיקר במישור הערכי והחינוכי ובחיזוק התודעה הלאומית כלפי עיר הקדומים.