הקדמה
מאמר זה הוא חלק ממחקר כולל על אודות טיולים ומסעות הנוער העברי לאזור ההר
המרכזי (השומרון, בנימין, ירושלים והר חברון) ועל מקומם של מרחבים מקראיים בתודעת
הנוער המטייל העברי. מטרת המאמר היא לסקור את הטיולים ואת המסעות המאורגנים
הראשונים של מסגרות הנוער העברי – וביניהן תלמידי הגימנסיות, תנועות הנוער, חוגי
המשוטטים וסיירי הפלמ"ח – לאזור מזרח גוש עציון של היום, ובעיקר לסביבת הרודיון,
נחל תקוע ומערת חריטון, מראשית המאה הכ' ועד מלחמת העצמאות.1
במאמר יוצגו עדויות מגוונות למסעות של יחידים ושל קבוצות ציוניות לאזור במחצית
הראשונה של המאה הכ.' נבקש לבסס את הטענה כי המגע הפיזי עם המרחב הגיאוגרפי־
מקראי שבין ירושלים לחברון, ובעיקר מרחב תקוע ומה שייקרא לימים מזרח גוש עציון,
עורר רגשות לאומיים וחיזק את הזהות הציונית של הנוער המטייל, כפי שכתבה רחל
ינאית־בן צבי:
בני חורין אנו, משוטטים כאוות נפשנו, תרים את ירושלים בפנים ואת ההרים
בסביבה. אנו נושמים את אוירם הצח של ההרים, סופגים אל תוכנו את האוירה
הקדומה – והלב מלא ומתפעם מהרגשת חירות ללא גבול וסייג… משהו הומה
ותוסס בי, משהו חדש שעל סודו טרם עמדתי – האם זו ברית האהבה ללא מצרים
בה נקשרתי לאדמת המולדת? האם זו רוח הקדומים האופפת אותנו ומרעיפה
עלינו מחסדה? (ינאית בן־צבי )36 :1962
מבוא
לפני כמה שנים, במסגרת סיור במערת חריטון, נמצאו בידי כותב שורות אלה ושותפיו
עשרות ואף מאות כתובות 'גרפיטי' ( 2)graffitiשהותירו מבקרים רבים על קירות המערה
במשך עשרות שנים. אפשר היה להבחין בסגנונות שונים של כתובות: באנגלית, בערבית
ובעברית, כתובות בצבע, כתובות בעיפרון וחריטות בסלע. במיוחד משכו את תשומת הלב
כתובות פשוטות בעברית שנרשמו בעיפרון פחם, שהותירו מטיילים וקבוצות נוער עבריות
מראשית המאה הכ.'
בשנים האחרונות הולכות ונחשפות כתובות גרפיטי עבריות שנרשמו בידי קבוצות
מטיילים, ובעיקר תנועות נוער עבריות וחבורות סיירי פלמ"ח, באתרים רבים בארץ,
כמו בור המים במצדה, מערת צדקיהו, מערת חריטון, בור המים בהורקניה ועוד. 3מדובר
86יורם אלמכיאס
בכתובות מאולתרות, שנכתבו ברובן בעיפרון פחם פשוט, והשתמרו הודות לכך שנרשמו
במערות סגורות או בבורות מים חבויים, ויד אדם לא נגעה בהן עשרות שנים. חקר כתובות
הגרפיטי של המטיילים נמצא בראשיתו, ועדיין לא פורסמו מחקרים נרחבים בנושא זה.
חשוב לציין כי בעבר, כמו גם בימינו, כתובות גרפיטי היו תופעה שכיחה. ואולם, שלא
כמו בימינו, בעבר לא נחשבה כתיבתן למעשה השחתה. בעת העתיקה נתפס הקיר לעיתים
קרובות כ'מצע כתיבה' לגיטימי לעריכת רשימות, לכתיבת שירה ואפילו לדברי שלום
וברכה, או לחלופין לקללת עוברי אורח או בעלי כתלים. גם בימי הביניים ובעת החדשה לא
התייחסו לכתיבת גרפיטי כמעשה השחתה מובהק. אפשר לראות כגרפיטי את הכתובות
שהותירו צליינים בכנסיות, או את אלה שציירו חיילי נפוליאון על אתרים שלידם עברו
במצרים (אקר תשע"ה: 4.)Varda 2002: 77-58 ;11-6משכיחוּת התופעה ניכר כי תיעוד
ביקורים בכתובות בשטח היה מקובל בקרב מטיילים בכלל, ובקרב מטיילים עבריים בפרט.
נראה שתופעת התיעוד הפיזי והחקיקה באבן התפתחו בעיקר בקרב דור 'בני הארץ,'
שהחל לגלות מחדש את מולדתו וחש צורך להדגיש הן את הבראשיתיות של הטיול, הן
את עבריותו. ייתכן שתופעה זו הושפעה ממטיילים וממבקרים לא יהודים, שנהגו להנציח
את ביקורם באמצעות חריטת שמם על קירות מבנים ודופנות מערות לאורך ימי הביניים,
ובעיקר מראשית המאה הי"ט והופעת הטיילות האירופאית לגווניה (בן אריה :1970
5.)219-216 ,16-14
התחדשות מסגרת הטיולים העברית, החל מימי העלייה הראשונה, נשאה מטען
רגשי והיסטורי מיוחד במינו עם המגע המחודש באתרי הארץ ובשביליה. גילוי הארץ,
נופיה והאתרים המקראיים וההיסטוריים שלה לוו בהתרגשות רבת עוצמה, והעניקו
חוויה ייחודית לדור הצעיר החש לראשונה את המפגש עם הארץ הישנה־חדשה (בן יוסף
;2003פראוור תשנ"ד; גרטל ;2002אבישר .)108-89 :2005לעיתים קרובות חשו קבוצות
המטיילים, ובמיוחד חניכי תנועות הנוער הלאומיות, כי הם 'עושים היסטוריה' ומחדשים
מסורת קדומה, שנדחקה ונעלמה במהלך שנות הגלות הארוכות. גילויים של חבלי ארץ
נעלמים ורחוקים עוררו התרגשות רבה וסקרנות מלווה בתחושת שייכות ושליחות
לאומית, כמו הטיולים בהרי שומרון ויהודה, בקעת הירדן, מדבר יהודה והנגב. כך כתב י'
גלילי במבוא לספר הפלמ"ח:
לפיכך שקד הפלמ"ח לגלות את הארץ לנוער העברי ולטעת בו באורח מוחשי את
הרגש החי אל ארץ ישראל השלמה… פגישה זו בין הפלמ"ח ובין פאות מולדת
נשכחות או בלתי נודעות, הצמיחה בבני הנוער הפלמ"חי זיקה חדשה לארץ –
שורשית, סלעית ואף אינטימית – שנמסכה ונספגה בעולמם (גלעד [ 1956א:]
לא-לב.)
בהקשר דומה כתב אורי יפה, ממפקדי הפלמ"ח: "זכורני, לאחר אחד המסעות הראשונים
שלנו לסביבות שכם, אמרו לי כמה אנשי קיבוצים וותיקים, ילידי אירופה וחניכי חו"ל, 'רק
עכשיו, לאחר מה שראינו והרגשנו בנופים אלה של הארץ. התחלנו לחוש אותה כמולדת"'
6.)151 :] [א1956 (גלעד
ייתכן שהתלווה לחוויית הגילוי חשש שמא לא תהיה עוד הזדמנות לבקר במקום. על
כן נולד הצורך להנציח את הביקור באמצעות חרותות באבן ( ,)Graffitiשאכן השתמרו
להפליא. יש להניח שבני הארץ ביקשו לחקות את תופעת התיעוד וההנצחה של מטיילים
אל 'הר הפרדס,' 'מערת עדולם' וח' תקוע 87
זרים, אך להעניק לה מכאן ואילך לבוש עברי־לאומי. ברוב המקרים היה זה המפגש הראשון
של בני הנוער עם האתר, מה שעורר תחושה של שיבת הבנים למולדת האבות ההיסטורית.
בכך נבדלו בני הארץ מהמבקרים הזרים שפקדו את האתרים ותיעדו את ביקורם באבן –
הם חשו שהם 'חוזרים הביתה' ומתחברים מחדש לארץ שעזבו לפני אלפיים שנה:
לשם מה הוא שוקד לרשום את שמו על כל אבן בולטת, על כל קיר של חורבה?
העיפרון מוכן בידו ומיד הוא רושם. דומתני כי רק לשם כך ביקש מאיתנו לסור
מדרך המלך ולטפס בשבילים המתפתלים על פני מדרוני ההרים, שמא תזדמן לו
עוד חורבה וינציח עליה את שמו המפורש (ינאית־בן צבי .)37 :1962
כתובות גרפיטי אותנטיות מנציחות למעשה את דבר קיומם של טיולים במערת חריטון
ובסביבתה משלהי המאה הי"ט עד סוף שנות הארבעים של המאה הקודמת. הן עשויות
לתת מושג על היקף הביקורים, על זהות המבקרים, ועל מגוון הקבוצות שביקרו במערה.
ממקורות היסטוריים משלימים אפשר ללמוד שהביקור במערת חריטון היה חלק
ממסע שכלל, בין השאר, ביקור בחורבות הרודיון, ב'מערת עדולם,' בחורבות תקוע ובצפון
הר חברון. התופעה מעניינת במיוחד לאור העובדה שהמחקר ההיסטורי כמעט התעלם
מטיולים אלה ומהיקפם באזור גוש עציון ומזרחו, וטרם הואר הזרקור על זיקת הנוער
העברי לאזור זה בשנות טרם־מדינה. כתובות מתקופה מאוחרת יותר, לאחר הקמת מדינת
ישראל, נמצאו גם הן במערת חריטון, אך המאמר לא יעסוק בהן.