העיר חברון ידועה כאחת מארבע 'ערי הקודש', מהחשובות שבערי 'היישוב הישן' בארץ
ישראל. לאורך השנים עמדה העיר חברון במוקדן של התרחשויות היסטוריות ובשל
כך זכתה למעמד מיוחד בעיני היישוב היהודי בארץ ובתפוצות. בראשית העת החדשה
ובמיוחד מן המחצית השנייה של המאה ה־,19 החל מעמדה לרדת, בעיקר בשל התפתחותו
של היישוב החדש בארץ. במרוצת השנים נשכחה אט אט 'עיר האבות', ואת מקומה תפשה
ההתיישבות החקלאית העובדת. בדומה לשאר ערי הקודש: צפת, טבריה ואף ירושלים,
זכתה חברון להתייחסות מועטה מצד מוסדות התנועה הציונית, בהשוואה להתיישבות
הכפרית־חקלאית החדשה במושבות ובקבוצות. מערכת היחסים בין היישוב הישן לתנועה
הציונית לא זכתה עדיין להתייחסות היסטוריוגרפית הולמת.
על כן יש כר נרחב למחקר בכל הנוגע לקשרים שבין מוסדות התנועה הציונית בארץ
לבין קהילות ערי הקודש, פעילותם של מנהיגי הקהילות היהודיות בערי הקודש וזיקתם
לפעילות הציונית. יש מקום לבדוק מה היו המניעים של הגופים הציוניים הרשמיים ושל
אישים מרכזיים במוסדות התנועה לפעילותם לקידום היישוב בערי הקודש.
כמקרה הבוחן במאמר זה תעמוד העיר חברון.
למרות היעדרותה היחסית של חברון מההיסטוריוגרפיה הציונית, ניתן להצביע על
מספר תחומים בהם הייתה קיימת מערכת יחסים בין התנועה הציונית ומוסדותיה בארץ
לבין העיר חברון והקהילה היהודית שבה מראשית המאה ה־20 ועד מאורעות .1929
אחת העדויות לכך היא מערכת קשרים בין בעלי תפקידים בתנועה הציונית לבין
הקהילה היהודית בחברון, שפעלו לפיתוח ההתיישבות העירונית והחקלאית בעיר
ובסביבתה, וכן בקשרים שיצרו נציגים מתוך הקהילה היהודית עם מוסדות התנועה מאז
ראשית פעילותה בארץ ועד לחורבן הקהילה במאורעות אב תרפ"ט.
לגבי הגדרת המונח 'פעילות ציונית', הרי שהגדרה זו נובעת מעצם הגדרת המושג
'ציונות' המכיל משמעויות רבות: ישוב הארץ, הפרחת השממה, פרודוקטיבזציה, מודרנה,
שפה עברית, עבודת אדמה, טיפוח מורשת העבר, לאומיות, עצמאות, הגנה, תחיה, חינוך
יהודי ועוד )מורג טלמון, ,1989 46-35(.
מבחינה זו, כל פעילות המרמזת על אחד מתחומים אלו ביישוב היהודי בחברון
תיחשב לצורך מחקר זה כפעילות ציונית. דווקא בעיר כמו חברון, מוותיקות היישוב
הישן ומהמרוחקות ביותר ממרכז הפעילות היישובית, יש חידוש בכל תופעה המרמזת על זיקה לאומית ציונית. המגמה היא לחשוף, עד כמה שניתן, את היקף 'הביטויים הציוניים'
המשתקפים מחיי הקהילה היהודית ומפעילות המנהיגות הציונית בעיר.
מספר גורמים השפיעו על מערכת היחסים שבין התנועה הציונית ליישוב היהודי
בחברון, ונראה שרובם ככולם נבעו ממיקומה הגאוגרפי של העיר וממרחקה מהעשייה
הציונית בארץ ישראל.
למרות קשיים אובייקטיבים אלו התקיימה מערכת יחסים מיוחדת בין התנועה
הציונית לבין היישוב היהודי בחברון.
כמו כן, דמויות מרכזיות בתנועה הציונית ביטאו בהזדמנויות שונות את המגמות
ואת האינטרסים של התנועה הציונית. התבטאויותיהם שילבו בין המדיניות הרשמית
של התנועה, אם הייתה כזו, לבין דעתם והשקפת עולמם האישית. בין השיטין נמצאות
התייחסויות להתיישבות בערי היישוב הישן ועתידה. ניתוח דבריהם והשקפת עולמם ביחס
להתיישבות בחברון מראה מעין שילוב של תפיסת עולם דתית והיסטורית בצד שאיפה
לאומית ופוליטית. אשר על כן, גם אם קשה לקבוע ולנסח את המדיניות הרשמית של
מוסדות התנועה הציונית כלפי חברון באותן שנים, עדיין ניתן להתרשם מהמגמה הכללית
של מנהיגות התנועה בתודעה ובפעילות מעשית בחברון.
התחומים בהם ניכרת מעורבות ציונית בעיר הם:
מסחר וכלכלה:
הקמת סניף של הבנק אנגלו פלשתינא בעיר בניהול מקומי
פיתוח המסחר של מלאכות מקומיות
התיישבות:
קשרים עם המשרד הארצישראלי
התעניינות ברכישת קרקעות ובהתיישבות חקלאית חדשה בעיר ובסביבתה
קשרים עם הוועדה החקלאית של ההסתדרות הציונית ועם הקרן הקיימת לישראל
חינוך וקהילה:
הקמת מוסדות חינוך חדשים בעיר על ידי המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית,
בצד מוסדות הקהילה הפועלים בה
קשרים של נציגי הקהילה עם המוסדות בנוגע למצב הקהילה בעיר ולמצב החינוך בה
רפואה:
הקמת מרפאה ובית חולים בחסות ההסתדרות המדיצינית הציונית "הדסה" והעסקת
רופאים, אחיות ורוקחים בתוך הקהילה
ביטחון:
המאורעות ב־1920 וב־1929 והשלכותיהן
ארגון ההגנה ופעילותו בעיר
קהילת חברון:
מעורבות מוסדות התנועה בניהול השוטף של ענייני העיר ושל הקהילה היהודית
הגופים הציוניים שליוו את היישוב בחברון לאורך השנים היו: ההסתדרות הציונית, המשרד
הארצישראלי, בנק אפ"ק, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומחלקותיה, ועד הצירים, ההנהלה הציונית ומחלקותיה, קרן קיימת לישראל, ועדי הסיוע, הסתדרות מדיצינית
הדסה והוועד הלאומי. מהדמויות הידועות בנוגע לקשר שלהן לחברון יש לציין את מנחם
אוסישקין, זלמן דויד לבונטין, קולונל פרידריך הרמן קיש, דוד ילין, יעקב טהון, יצחק ורחל
ינאית בן צבי ודוד בן גוריון.
מאחר שלא ניתן להקיף את מלוא הנושא במסגרת מאמר מצומצם זה, אמנה להלן
מספר תחומים ספציפיים ודוגמאות אחדות לקשרים בין המוסדות הציוניים לבין הקהילה
היהודית בחברון, היכולים ללמד ולשקף את המדיניות הציונית ביחס להתיישבות בחברון
עד מאורעות אוגוסט .1929