מאורעות תרפ"ט הביאו לידי 'חישוב מסלול מחדש' בדרכה הפוליטית
והיישובית של התנועה הציונית. שנות השקט שלפניהם תרמו לתחושת
הביטחון היחסי ולבניית יחסי אמון עם הממשל הבריטי ועם ההנהגה
הערבית. גם יחסי הכוחות בהנהגה הציונית וביישוב העברי היו מאוזנים,
והפעילות הציונית והיישובית התנהלה מכוח התמיכה הבריטית מחד גיסא
ומכוח האינרציה הטבעית של המפעל הציוני מאידך גיסא, גם אם ללא
הגדרת מטרות ומדיניות ברורה. פועל יוצא של אלו היה טיפול שוטף
בהתיישבות – גם בנקודות מבודדות ובערים ערביות – תמיכה בה וסיוע לה
ולעיתים אף טיפוחה.
העוצמה, ההלם והזעזוע של המאורעות הפרו באחת את השקט וחידדו
שאלות יסוד בהתנהלותה של התנועה, כמו עמדתה כלפי הממשל הבריטי,
יחסה לשאלה הערבית, יציבות המנהיגות הציונית וגיבוש מדיניות יישובית
מוגדרת. שאלות אלו, שלא היו תאורטיות בלבד, טלטלו את התנועה עד
כדי תמורות של ממש בהנהגה הציונית ובעמדתה הפוליטית, הביטחונית
וההתיישבותית. התוצאות המעשיות היו שאיפה להתיישבות גדולה,
רציפה ובטוחה, עיסוק מעמיק בשאלה הערבית, טיפוח כוח ההגנה ביישוב
והתמודדות פוליטית חדשה ומורכבת עם הממשל הבריטי

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1jSVR4h77E0jgixgSaylzi5OgWpV3YB-f/view?usp=sharing