צמוד לדופן הצפונית של הבריכה הגדולה של העיר חברון, המכונה בריכת הסולטאן,
נמצא בית מרחץ קטן ולא מוכר, שהבריכה הגדולה סיפקה את
המים לתפקודו השוטף ולתחזוקה שלו. מטרת מאמר זה היא לסקור את
מבנה בית המרחץ על אגפיו ועל תפעולו ולדון בתיארוכו.
בית מרחץ (חמאם) הוא מבנה המשמש לרחצה. המונח אמור בדרך
כלל בבתי מרחץ ציבוריים. החמאם התעצב במזרח התיכון והתפשט עם
התפשטות האסלאם, אך מקורו בבתי המרחץ הרומיים שבנו הרומאים
בארצות שכבשו. אף בארץ ישראל, שבה המים מצויים בצמצום, הוקמו בתי
מרחץ רבים, והם היו בשימוש גם בתקופת הביזנטית. בתי המרחץ הראשונים
מסוג זה אומצו באסלאם והותאמו למנהגי הטהרה של האסלאם, במיוחד
לפני התפילה, ואחר כך היו למאפיין חיוני של כל עיר עות'מאנית.
הרחצה בחמאם הייתה נפרדת לנשים ולגברים, והוא היה למקום מפגש
חברתי, שכלל לעיתים גם מופעי בידור והגשת משקאות ואוכל, ונקשר עם
אירועים כמו חתונות, לידות וחגים. עם השנים התפתחו בחמאם מנהגים
ייחודיים של רחצה טקסית.