קהילת בני ישראל מהודו מתייחסת לצאצאי 14 ניצולים וניצולות של ספינה
טרופה משנת 175לפנה"ס שהיוו את הבסיס לקהילה. בהודו שמרו בני
הקהילה על מסורות ישראל בצורתן העתיקה, ניהלו תכתובות עם קהילות
ישראל בתפוצות והשתתפו במפגשים עימן מימי הרמב"ם ועד העלייה לארץ
ישראל.
בני הקהילה פיתחו מנהגים ייחודיים בתפילה ובחגים והושפעו מקהילות
יהודיות אחרות: קוצ'ין, ספרד, תימן, בבל ואשכנז. במהלך הדורות, כפי הרווח
בשאר קהילות ישראל, התפללו בני הקהילה ובנותיה למען תקומת ישראל
ושיבה לארץ האבות.
על פי כמה וכמה עדויות, ארך המסע מהודו לארץ ישראל בין שנה וחצי
לשלוש שנים. האפשרות הראשונה, הקצרה יותר, הייתה הפלגה ימית מלאה
בעקיפת כף התקווה הטובה בדרום אפריקה, ומשם שיט לאורך חוף מערב
אפריקה וחציית הים התיכון. האפשרות השנייה הייתה הפלגה לנמל עדן
שבתימן, שהייתה באותה העת תחת שלטון בריטי, הגעה דרך הים עד סואץ,
משם רכיבה על סוסים וגמלים עד לאלכסנדריה שבמצרים, ורק לאחר מכן
עלייה על ספינה לעזה–יפו או לחיפה–עכו. זה היה מסע מפרך ומסוכן מאוד
שהיה מטרה לשודדים ולפיראטים. כל זה השתנה עם פתיחת תעלת סואץ
בשנת .186
להמשך המאמר לחצו על הקישור
https://drive.google.com/file/d/1-eNFLKxgrsKSykmKnGu08CvWb8Tr6MaE/view?usp=sharing