במסגרת חוויית לימוד ירושלמית – הכנס ה- 14 תשפ"א  – מכון מגלים

 

 

 

 

לכניסה לקישור לחצו כאן

בניין ה"יוספיה," הצמוד לדופן המערבית־צפונית של מתחם מערת המכפלה, הוא מבנה
מורכב, ומשולבים בו מרכיבי בנייה מן התקופה הרומית ועד ימינו. בשנת 2016בוצע מיפוי
מכ"ם תת־קרקעי לאיתור חללים ומבנים מתחת לבניין זה. עם פיענוח תוצאות המיפוי התברר
שמתחת למפלס הרצפה בקומת הקרקע יש מאגר מים מקוּרה עם קשתות מן התקופה הרומית
שנבנה בתוך סדק קרסטי. מאגר זה שולב בשלבי הבנייה של המתחם והשפיע על צורתו. נראה
כי סדקים קרסטיים בשדה המכפלה היו חלק מן הגורמים שהשפיעו על בניית מתחם מערת
המכפלה בזווית לא שגרתית. סדקים אלו נוצלו כמאגרי מים בתקופה שקדמה לבניית המבנה,
והורדוס תכנן להשתמש בהם כדי לספק מים לבאי המתחם

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1JA833ZdPTwHgkLnxC0YbIe_phHptgu5V/view?usp=sharing

מאורעות תרפ"ט הביאו לידי 'חישוב מסלול מחדש' בדרכה הפוליטית
והיישובית של התנועה הציונית. שנות השקט שלפניהם תרמו לתחושת
הביטחון היחסי ולבניית יחסי אמון עם הממשל הבריטי ועם ההנהגה
הערבית. גם יחסי הכוחות בהנהגה הציונית וביישוב העברי היו מאוזנים,
והפעילות הציונית והיישובית התנהלה מכוח התמיכה הבריטית מחד גיסא
ומכוח האינרציה הטבעית של המפעל הציוני מאידך גיסא, גם אם ללא
הגדרת מטרות ומדיניות ברורה. פועל יוצא של אלו היה טיפול שוטף
בהתיישבות – גם בנקודות מבודדות ובערים ערביות – תמיכה בה וסיוע לה
ולעיתים אף טיפוחה.
העוצמה, ההלם והזעזוע של המאורעות הפרו באחת את השקט וחידדו
שאלות יסוד בהתנהלותה של התנועה, כמו עמדתה כלפי הממשל הבריטי,
יחסה לשאלה הערבית, יציבות המנהיגות הציונית וגיבוש מדיניות יישובית
מוגדרת. שאלות אלו, שלא היו תאורטיות בלבד, טלטלו את התנועה עד
כדי תמורות של ממש בהנהגה הציונית ובעמדתה הפוליטית, הביטחונית
וההתיישבותית. התוצאות המעשיות היו שאיפה להתיישבות גדולה,
רציפה ובטוחה, עיסוק מעמיק בשאלה הערבית, טיפוח כוח ההגנה ביישוב
והתמודדות פוליטית חדשה ומורכבת עם הממשל הבריטי

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1jSVR4h77E0jgixgSaylzi5OgWpV3YB-f/view?usp=sharing

 

 

חכם שמואל ברוכים היה מנהיג הקהילה היהודית בעיר סאקז ()Saqqez
שבכורדיסטן האיראנית (בצפון-מערב איראן) ומחנך יהודי בעל שיעור
קומה נדיר. הוא חינך ולימד תלמידים רבים והעניק להם ידע מקיף בעברית,
בתנ"ך, בתלמוד ובהלכה וכן הסמיך רבנים רבים, והם היו למורי הלכה
ורבנים. דרשותיו נודעו ברבים ומשכו מאות שומעים מקרוב ומרחוק. הוא
גם כתב ספרי תורה ולימד כתיבת עברית וכתיבת סת"ם, חיבר מילון עברי
והחיה את לימוד את השפה העברית בקרב בני קהילתו ועדתו.
עוד לפני קום המדינה, בשנת ,1945נשלחו לסאקז נציגים מטעם יו"ר
הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון כדי לפגוש את הרב ברוכים ואת בני הקהילה
ולהכין את דרכי העלייה, ובשנות ה- 50עלו ארצה בני הקהילה באמצעות
הסוכנות היהודית. בזכות פעילותו של הרב ברוכים, בני הקהילה שעלו כבר
ידעו עברית היטב, ועובדה זו סייעה להם להשתלב כראוי בחיי המדינה.
הרב ברוכים דגל בשילוב תורה ועבודה ועודד את בניו, נכדיו ותלמידיו
לשירות בצה"ל. הוא נפטר בירושלים באב תשל"ט (יולי ,)1979ועל שמו
נקרא רחוב בשכונת תל ארזה בירושלים

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

 

https://drive.google.com/file/d/1sBasRX1oYC2XyZDLt_3E6pBsje_NHwR8/view?usp=sharing

קהילת בני ישראל מהודו מתייחסת לצאצאי 14 ניצולים וניצולות של ספינה
טרופה משנת 175לפנה"ס שהיוו את הבסיס לקהילה. בהודו שמרו בני
הקהילה על מסורות ישראל בצורתן העתיקה, ניהלו תכתובות עם קהילות
ישראל בתפוצות והשתתפו במפגשים עימן מימי הרמב"ם ועד העלייה לארץ
ישראל.
בני הקהילה פיתחו מנהגים ייחודיים בתפילה ובחגים והושפעו מקהילות
יהודיות אחרות: קוצ'ין, ספרד, תימן, בבל ואשכנז. במהלך הדורות, כפי הרווח
בשאר קהילות ישראל, התפללו בני הקהילה ובנותיה למען תקומת ישראל
ושיבה לארץ האבות.
על פי כמה וכמה עדויות, ארך המסע מהודו לארץ ישראל בין שנה וחצי
לשלוש שנים. האפשרות הראשונה, הקצרה יותר, הייתה הפלגה ימית מלאה
בעקיפת כף התקווה הטובה בדרום אפריקה, ומשם שיט לאורך חוף מערב
אפריקה וחציית הים התיכון. האפשרות השנייה הייתה הפלגה לנמל עדן
שבתימן, שהייתה באותה העת תחת שלטון בריטי, הגעה דרך הים עד סואץ,
משם רכיבה על סוסים וגמלים עד לאלכסנדריה שבמצרים, ורק לאחר מכן
עלייה על ספינה לעזה–יפו או לחיפה–עכו. זה היה מסע מפרך ומסוכן מאוד
שהיה מטרה לשודדים ולפיראטים. כל זה השתנה עם פתיחת תעלת סואץ
בשנת .186

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1-eNFLKxgrsKSykmKnGu08CvWb8Tr6MaE/view?usp=sharing

 

התופעה הכללית של הענקת קדושה לאתרים ולעצמים לא נולדה עם
הופעת האסלאם והכיבוש הערבי של ארץ ישראל אלא ינקה את שורשיה
ומקורותיה מתרבויות המזרח אלפי שנים לפני שאימצו אותה הערבים. אנו
מוצאים עדויות לתופעה זו בארץ ישראל החל מתקופת המקרא. שם נאמר
על בני עמון: " ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן" (מלכים א יד, כג), והנביא הושע מוסיף: על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה " (הושע ד, יג).
לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית צמחה בקרב
המוסלמים קדושת ארץ ישראל כחלק מדת האסלאם והמסורת שלה1
בתהליך פוליטי שהחל בתקופת שליטי בית אֻ מיה, דרך התנועות הדתיות
למיניהן, כמו השיעה והזרם הסוּפי, דרך טיפוח קברי הקדושים על ידי
השליטים המוסלמים והתושבים המקומיים בכל התקופות ועד הזרמים
הדתיים שצמחו בימי הביניים המאוחרים. כפועל יוצא ממגמה זו נוצרו
ברחבי ארץ ישראל אתרי קודש אשר רובם היו קברים קדושים

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1Ilc6rEu5Wlfe6n0yTlFBHWuAjL2fjvA3/view?usp=sharing

הקדמה
מאז שחרורה של העיר חברון במלחמת ששת הימים וההתיישבות היהודית
בה שנה אחר כך, התנהלו מאבקים רבים לחיזוק האחיזה היהודית בעיר
ובמערת המכפלה השוכנת בה. שנת תשנ"ד ( )1994הייתה אחת התקופות
הסוערות, שבה הייתה סכנה ממשית לאובדן השליטה במערת המכפלה
ובעקבותיו פינוי היישוב היהודי מהעיר חברון. בפורים של שנה זו התרחש
האירוע הקשה שבו הרג ד"ר ברוך גולדשטיין עשרות ערבים במערה,
ובעקבותיו נסגרה המערה לתפילת יהודים וערבים ונשקלה אפשרות של
פינוי העיר מתושביה היהודים. ועד הנשים שקם כמה חודשים לאחר מכן
הציב לעצמו מטרה אחת, והיא להביא לידי פתיחת מערת המכפלה לתפילת
יהודים.
מאמר זה בא לתאר ולבחון את עבודת הוועד בלבד, בלי להתייחס לאירוע
שקדם להקמתו. המאמר מתעד את הפעולות שנעשו במהלך חודשי פעילות
ועד הנשים, בוחן את התנהלותו עם הגופים האחרים שפעלו למען אותה
מטרה באותה עת ובודק את מידת היעילות של פעילות ועד הנשים בתהליך
השגת המטרה שהציב לעצמו

 

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/12QavcYREQ9f00toY1Zi6Jm1Fs-AdcDMr/view?usp=sharing

"אם יש עיר המחייבת אותנו לקיים כלפיה מצוות 'מפני שיבה
תקום', הרי זו חברון, העתיקה שבהרי האדמה פה. אם ישנה
עיר המחייבת אותנו לקיים כלפיה מצוות 'כיבוד אב ואם', הרי
זו חברון, עיר אברהם האב ושרה האם. בה נכרתה ברית בין
הבתרים והובטחה הארץ ]…[ ממנה יצא 'אברם העברי' למלחמתו
1 כך פתח יוצא לח"י ויליד חברון יהודה לייב שניאורסון, הראשונה",
"הסבא", כפי שכינוהו חבריו למחתרת, את קינתו על שהעיר לא
שוחררה במלחמת העצמאות. לאחר דברי התרעומת שכוונו כלפי
הנהגת המדינה הוא סיים בקריאה: "כל כך הרבה מגנט בהרי
חברון וברזלו של צבא ישראל לא נמשך. מי געל את ברזל העם?
חברון, עיר האם בישראל. האבות הטמונים בך קוראים לנו. ואף

2 פתח המלכות".
דברים אלו נכתבו בכתב העת סלם למחשבת חרות ישראל, שייסד וערך
ד"ר ישראל אלדד, האידאולוג של לח"י, שהחל לנהל באותה עת מערכה
אידאולוגית והיסטוריוגרפית כנגד שותפו להנהגת המחתרת נתן ילין-מור.
שניהם ייצגו שני פלגים בלח"י, פלג ימני ופלג שמאלי. לכל אחד מהם הייתה
תפיסה שונה באשר לזהותה ולאופייה של לח"י וליעדים האידאולוגיים
והפוליטיים שלה.

 

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/file/d/1aXu1SJZw0njHsk1dTROftJMubdQgq_c4/view

בניין היוספיה הוא בניין שנבנה בתקופה מאוחרת לתקופה ההרודיאנית.
המבנה מכונה בפי הערבים יוספיה משום שעל פי אחת מן המסורות
הערביות נקבר במקום זה יוסף בן יעקב, ומסביב לשתי המצבות שלו –
התחתונה והעליונה – התפתח הבניין. 1הסיבה למיקומו ולאופן בנייתו הייתה
לחידה בעיני חוקרי מערת המכפלה גם ובעיקר בגלל חוסר יכולתם לבחון
את הבניין על כל צדדיו. האב ונסאן העריך שהסיבה למיקום הבניין הייתה
לצורך הסתרת הפתח ההרודיאני המקורי למתחם מערת המכפלה. 2ונסאן
התלונן על שעקב קנאות דתית לא נתנו לו להיכנס ולבחון אלמנטים שונים
במערת המכפלה, ואף על ציון יוסף התחתון הוא נאלץ להסתכל דרך שער 3
מסורג

בשנת 2016 נעשה מתחת לבניין היוספיה מיפוי מכ"ם תת-קרקעי לאיתור
חללים ומבנים באמצעות סורק רדאר. עם העיבוד והפיענוח של תוצאות
הסריקה התברר שיש מתחת למפלס הרצפה מאגר מים מהתקופה הרומית.
סדקים קארסטיים בשדה המכפלה היו התשתית לבניית שני מאגרי המים
בתקופה הרומית, זה שמתחת ליוספיה וזה הגלוי והמגודר בצמוד לחומה
המערבית.
גילוי זה סלל את הדרך להבנת תהליך בניית בניין ה'יוספיה

להמשך המאמר לחצו על הקישור

https://drive.google.com/drive/u/3/my-drive

 

 

קורותיה של 'האגודה העברית למען ירושלים' נזכרות בשולי המחקר ההיסטוריוגרפי, אך נשתמרו היטב במקורות
הראשוניים לתקופה. אגודה זו אשר נשאה את דגל המחקר והספרות האקדמיים מחד גיסא אך שמרה על אופי
עממי ואידאולוגי מאידך גיסא, פעלה באחת התקופות הסוערות ביותר בתולדותיה של העיר ירושלים. איש המפתח
בתולדות האגודה היה ההיסטוריון והגאוגרף, איש ירושלים ישעיהו פרס, שלאורך מרבית שנות חייו עסק במחקרה של
ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט ועמד בחזית המאבק על דמותה וצביונה של העיר. פרס פעל ללא הרף להוציא
לפועל את מטרות האגודה ולממש את חזונה בין השנים ,1948–1942ואף בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
קיים כר נרחב למחקר מקיף אודות האיש, עבודתו המחקרית הענפה ותרומתו לתחום ידיעת הארץ ועברה – ועוד
חזון למועד. מפת ירושלים ייחודית שפרסמה האגודה בשנת תש"ח, משקפת בזעיר אנפין אך במידה רבה את חזונה
של האגודה ומטרותיה: להדגיש את היותה של ירושלים עיר עברית, לאומית, עתיקה ומודרנית. במבט לאחור ניתן
לומר, כי על אף הצלחותיה המעשיות הצנועות שלה הרי שבדברי ימי קורותיה של ירושלים, יש ל'אגודה העברית למען
ירושלים' מקום של כבוד בעיקר במישור הערכי והחינוכי ובחיזוק התודעה הלאומית כלפי עיר הקדומים.

לקריאת המאמר לחץ כאן